בית המכס ומע"מ ירושלים נ' סורכי

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו ב- 13 עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי במועד. על פי עובדות כתב האשום, בתקופה שבין יוני 2009 ועד אוגוסט 2011, היה אמור הנאשם להגיש 13 דו"חות תקופתיים למע"מ. הנאשם הגיש 12 דו"חות באיחור, שבין חודש לחמישה חודשים. כמו כן, ביחס ל12 דו"חות הנאשם לא שילם את המע"מ בו היה חייב, למרות שהיה אמור לשלם סכומים שונים, שנעו בין כ- 6,000 ש"ח ועד לכ- 25,000 ש"ח. סך הכל לא שילם הנאשם סכום מס של כ- 163,000 ש"ח.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טעון, בו הוסכם כי אם יסיר הנאשם מחדליו במלואם תעתור המאשימה לעונשים של שלושה חדשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. עד למועד הטעונים לעונש, שילם הנאשם סכום של 42,000 ש"ח בלבד, אך לא עמד ביתרת התשלומים.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש של ששח חודשי מאסר בפועל. בטעונו שם דגש על חמרת העבירות ועל כך שקושי כלכלי אינו נימוק שניתן להתחשב בו בעבירות של אי תשלום מס.

ב"כ הנאשם שם דגש על כך שהנאשם עשה מאמץ כן להסיר מחדליו, אך לא עמד בתנאי התשלום אותם קבעה המאשימה. כמו כן ביקש להתחשב בהודאתו ובכך שהנאשם אב לילדה הסובלת ממוגבלות (לא הוצגו בפני ראיות לענין זה). לאור אלה ביקש כי אסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

מתחם העונש ההולם

העבירות אותן ביצע הנאשם חמורות. אי הגשת דו"ח והמנעות תשלום מסים חותרים תחת ערכים חברתיים בסיסיים ומכל בחינה מהווים שליחת יד לקופת הציבור. לעתים רבות מתיחסת החברה בסלחנות לעברייני מסים, כאילו אין חומרה במעשיהם – ולא היא. משכך, נקודת המוצא היא, כי יש לראות את עבריין המס ככל עבריין אחר שולח ידו ברכוש חברו. במקרה זה, הנאשם גבה סכום המע"מ מלקוחותיו, אך השאירו בכיסו ולא העבירו לקופת המדינה – דבר המהווה גזל לכל דבר.

עבירה של אי הגשת דו"ח במועד אמנם נופלת בחומרתה מעבירת המס המטריאליות, באשר אין בה יסוד של מרמה, אלא רק של המנעות מביצוע חובה. עם זאת, אין להקל בה ראש ואין לראותה בסלחנות. הבסיס לגביית מס אמת הוא הגשת דו"חות נכונים במועד. המנעות מהגשת דו"ח חותרת תחת בסיס זה.

מעבר לכך, שיקול ההרתעה הוא מרכזי בעבירות מסים. המדובר בעבירות אשר קל לבצען וקשה לגלותן. לפיכך, יש חשיבות רבה לגזירת ענשים מרתיעים, אשר יהוו משקל נגד לקלות שבביצוע העבירות ולרווח הכספי הטמון בהן.

פסיקה עקבית של בית המשפט העליון ושל הערכאות הדיוניות קובעת, כי ככלל יש להשית מאסר בפועל לריצוי ממש בגין עבירות של אי הגשת דו"חות במועד ושל אי תשלום חוב מס. ר' למשל רע"פ 512/04, עפ"ג 2072-11-10 של בית המשפט המחוזי בירושלים, ע"פ 2321-11-07 של בית המשפט המחוזי מרכז, ע"פ 16/08 של בית המשפט המחוזי בנצרת וע"פ 21330-09-09 של בית המשפט המחוזי בחיפה.

משכך, נראה לי כי מתחם הענישה ההולם כל אחת מן העבירות בהן הורשע הנאשם הוא מאסר בפועל לתקופה שבין חודשיים לחמישה חודשים וכן קנס כספי משמעותי.

נסיבות אשר אינן קשורות לעבירה

הנאשם כבן 31, נשוי ואב לשניים. נטען כי בתו סובלת ממוגבלות, אך לא הוצגו ראיות לענין.

נתון משמעותי הוא, כי הנאשם עשה מאמץ להסיר המחדל ושילם סכום של 42,000 ש"ח. עם זאת, נותר חוב מס של למעלה מ- 120,000 ש"ח כסכום הקרן.

לנוכח אלה, לא ראיתי מנוס מלגזור על הנאשם מאסר בפועל. לא ראיתי כי בנסיבות הענין ניתן להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, באשר אין בכך כדי לבטא את חמרת העבירות אותן עבר הנאשם.

עם זאת, בקביעת ענשו של הנאשם אביא בחשבון את הודאתו, תשלום חלק מסכום המס ונסיבותיו האישיות.

לפיכך גוזר על הנאשם את הענשים הבאים:

חמישה חדשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש ביום 15.12.13. ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב עד השעה 9:00 במתקן המעצר במגרש הרוסים בירושלים.